×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא חגיגה ב׳.גמרא
;?!
אָ
פרק א – הכל חייבין
מתני׳מַתְנִיתִין: הַכֹּל חַיָּיבִין בִּרְאִיָּיה חוּץ מֵחֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן וְטוּמְטוּם וְאַנְדְּרוֹגִינוֹס וְנָשִׁים וַעֲבָדִים שֶׁאֵינָם מְשׁוּחְרָרִים הַחִיגֵּר וְהַסּוֹמֵא וְהַחוֹלֶה וְהַזָּקֵן וּמִי שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לַעֲלוֹת בְּרַגְלָיו. אֵיזֶהוּ קָטָן כֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לִרְכּוֹב עַל כְּתֵפָיו שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת דִּבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים אכֹּל שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל לֶאֱחוֹז בְּיָדוֹ שֶׁל אָבִיו וְלַעֲלוֹת מִירוּשָׁלַיִם לְהַר הַבַּיִת שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ג:י״ד} שָׁלֹשׁ רְגָלִים. בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים הָרְאִיָּיה שְׁתֵּי כֶסֶף וְהַחֲגִיגָה מָעָה כֶּסֶף וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים בהָרְאִיָּיה מָעָה כֶּסֶף וְהַחֲגִיגָה שְׁתֵּי כֶסֶף.: גמ׳גְּמָרָא: הַכֹּל לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין וּלְרָבִינָא דְּאָמַר מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין גפָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה הַכֹּל לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי חִיגֵּר בְּיוֹם רִאשׁוֹן וְנִתְפַּשֵּׁט בְּיוֹם שֵׁנִי. הָנִיחָא למ״דלְמַאן דְּאָמַר כּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין זֶה לָזֶה אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר דכּוּלָּן תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן הַכֹּל לְאֵתוֹיֵי מַאי לְאֵתוֹיֵי סוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו. וּדְלָא כִּי הַאי תַּנָּא דְּתַנְיָא יוֹחָנָן בֶּן דַּהֲבַאי אוֹמֵר מִשּׁוּם ר׳רַבִּי יְהוּדָה הסוֹמֵא בְּאַחַת מֵעֵינָיו פָּטוּר מִן הָרְאִיָּיה שֶׁנֶּאֱמַר {שמות כ״ג:י״ז} יִרְאֶה יֵרָאֶה כְּדֶרֶךְ שֶׁבָּא לִרְאוֹת כָּךְ בָּא לֵירָאוֹת מָה לִרְאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו אַף לֵירָאוֹת בִּשְׁתֵּי עֵינָיו. וְאִיבָּעֵית אֵימָא לְעוֹלָם כִּדְאָמְרִי מֵעִיקָּרָא וּדְקָא קַשְׁיָא לָךְ הָא דְּרָבִינָא לָא קַשְׁיָא כָּאן כְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה כָּאן כְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה דִּתְנַן מִי שֶׁחֶצְיוֹ עֶבֶד וְחֶצְיוֹ בֶּן חוֹרִין עוֹבֵד אֶת רַבּוֹ יוֹם אֶחָד וְאֶת עַצְמוֹ יוֹם אֶחָד דִּבְרֵי בֵּית הִלֵּל.ו אָמְרוּ לָהֶם בֵּית שַׁמַּאימהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
פרק ראשון
הכל חייבין
מתני׳ א. הכל חייבין בראיה כו׳. במצות יראה כל זכורך, שצריך להתראות בעזרה בהבאת קרבן כדכתיב לא יראו פני ריקם.
חוץ מחרש שוטה וקטן. דלאו בני דיעה נינהו ופטורים מכל מצות. וחרש דומיא דשוטה, שאינו מדבר ואינו שומע, הא אי הוה מדבר ואינו שומע, הרי הוא כפקח לכל דבריו.
וטומטום. אע״פ שביציו מבחוץ שפשיטא לן שזכר הוא, אפילו הכי פטור, מאחר שאינו נקרע עדין.
ואנדרוגינוס. שיש לו זכרות ונקבות, כיון שאינו כשאר זכרים, דממעטינן להו מריבוי זכורך.
ונשים. מזכור. ואע״ג דמצות עשה שהזמן גרמה הוא ונשים פטורות בעלמא, הכא איצטריך למעוטי, דסד״א נילף ראיה ראיה מהקהל, מה התם נשים חייבות, קמ״ל זכור להוציא את הנשים.
ועבדים שאינן משוחררים. ועבדים שהטבילום (ומלאותם) [ומלו אותם] לשם עבדות ונכנסו תחת כנפי השכינה, ומחויבין בכל מצוה שהאשה חייבת בה, אבל אסור (בבן) [בבת] חורין (ו)⁠כיון שלא שחררו אדוניו. ודייק בגמרא למה לי למתני שאינן משוחררים, פשיטא דאי הוו משוחררין לא הוה פטר להם. ומשני דמיירי בחציו עבד וחציו בן חורין, ואפילו הכי פטורין, דבית הלל אליבא דמשנה ראשונה (ומתרץ לאיתויי מי שחציו עבד ומי) שהיה עובד את רבו יום אחד ואת עצמו יום אחד, ואין כופין את רבו לשחררו.
ובגמרא דייק הכל לאיתויי מאי, ומתרץ לאיתויי מי שחציו עבד וחציו בן חורין, אליבא דמשנה אחרונה, שחזרו בו בית הלל משום [דלישא] שפחה אינו יכול, בת חורין אינו יכול, יבטל, והלא לא נברא העולם אלא לפריה ורביה, שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה. ומשום דחביבה ליה אקדמה למשנה אחרונה ממשנה ראשונה, דהיינו ועבדים שאינן משוחררין. ועוד כיון דאקדמה בדרך [אגב] ולא בפירוש, לא קשיא מ⁠[י]⁠די מאי טעמא אקדמה.
והחגר והסומא והחולה והזקן שאינן יכולין (לעמוד) [לעלות] ברגליו. כלהו הא נפקי משלש רגלים, דהוה ליה למכתב שלש פעמים, אלא בא ללמדנו מי שיש לו כח, ושיכול לעלות מאליו מירושלם לעזרה, בלא עזרת שום אדם בעולם.
וסומא, בשתי עיניו, נפקא נמי מהכא, שכיון שאינו רואה כלל, אינו יודע אי זה דרך ילך לעזרה, וצריך שירכיבנו איש בן דעת על כתפו. אי נמי ממעטינן ליה מהיכא דממעט ליה יוחנן בן [דהבאי] לסומא באחת מעיניו. ורבנן אע״ג דפליגי עליה, אבל בסומא בשתי עיניו מודו ליה, וממעט ליה מדכתיב יראה בלא יוד שנית, וקרינן יֵרָאֵה בשני יודין, כדרך שבא לראות בא לראות, מה בא לראות בשתי עיניו שיש לו ראיה שלימה, כך לראות בשני עיניו, שהאיש הנראה לפני השם יהיה ראייתו שלימה. ושאינו יכול לעלות ברגליו. אע״פ שהוא [בריא] ברגליו כגון מפונק, איש מעונג אשר לא נסה כף רגלו הצג על הארץ.
מתני׳ ב. אי זהו קטן. [שאינו] מחויב לחנכו אפילו מדרבנן.
כל שאינו יכול לרכוב אפילו על כתיפו של אביו ולעלות מירושלם להר הבית. אבל א⁠[י] יש בו כח לרכב, אע״פ שאין בו כח להלך ברגליו בסיוע אביו שאחזהו בידו, מיחייב אביו לחנכו מדרבנן.
ובית הלל פליגי דלא מהני רכיבה לחינוך. דהא אפילו בגדול מעונג שאינו הולך אלא ברכיבה פטור, ולמה מחנכין לקטן בכי האי גונא, אלא כשיכול לילך ברגליו בקצת סיוע שאביו אוחזו בידו, דבגדול מיחייב מדאורייתא, מחנכין לקטן מדרבנן. ובגמ׳ פריך כיון שאין על אביו חיוב חינוך אלא מירושלם להר הבית, מי יביאנו עד ירושלם, ומתרץ עד ירושלם הביאה אותו אמו, שהרי היא חייבת בשמחה, דכתיב ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך, ואין דרך האם שתניח את בנה אחריה, ומוליכה אותו עמה, ומוטל על האב להעלותו מירושלם להר הבית.
מתני׳ ג. בית שמאי אומרים הראיה שתי כסף. והיא עולת ראיה שהיא כלה כליל שתשוה שתי מעין של כסף שהם שליש דינר.
וחגיגה. חגיגת חמשה עשר שהיא שלמי שמחה, ונאכלת לבעלים, ואין למזבח אלא דמה ואמוריה, ותנופת חזה ושוק ונותנין לכהן, (יד) [די] אם שוה היא מעה כסף. ועוד שמצינו בעצרת שריבה בעולות יותר מבשלמים, דכתיב והקרבתם על הלחם שבעת כבשים בני שנה ופר בן בקר אחד ואילים שנים יהיו עולה ליי, ובשלמים כתיב ושני כבשים בני שנה לזבח שלמים.
ובית הלל סברי יותר יש להחמיר בחגיגה מבעולה, שמצות חגיגה דהינו שלמים, הוזהרו לפני הדיבור, קודם מתן תורה הקריבו שלמים בסיני, דכתיב וישלח את נערי בני ישראל ויעלו עולות ויזבחו זבחים שלמים. ואע״ג דהאי קרא כתיב באלה המשפטים לאחר עשרת הדברות, [קודם עשרת הדברות] הוה, [ו]⁠אין מוקדם ומאוחר בתורה. והכי תניא במסכת שבת בפרק ר׳ עקיבא, ר׳ יוסי אומר בשיני עלה וירד, בשלישי עלה וירד, ברביעי ירד [ושוב] לא עלה, בחמישי בנה מזבח והקריב עליו קרבן, בששי נתנה בו תורה, ואין אתה מוצא במתן תורה בנין מזבח אלא באותו יום שנאמר בו וישלח את נערי וגו׳. אבל עולה לא הקריבו, והאי ויעלו עולות דכתיב בהאי קרא, על עולות [תמיד] קאמר שהקריבו, ונצטוה עליה במרה דכתיב שם שם לו חק ומשפט ושם נסהו. ועוד מצינו בנשיאים שריבה הכתוב בשלמים יותר מעולות (ושלמים), דכתיב כל הבקר לעולה שנים עשר פרים, וכתיב וכל בקר זבח השלמים (עשרה) [עשרים] ואר׳[בעה] פרים, אילים ששים וגו׳, דכיון דאית ליה שתי אכילות, אכילת מזבח ואכילת הדיוט, צריך שיהיה גדולה כל כך, מה שאין כן בעולה שאין בו אלא אכילת מזבח, די במעה (כל כך) [בלבד].
מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב דוד מצגר. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144